עובדת עיריית חיפה, שהגישה תלונה והודעה לעיתונות כנגד עו"ד ופגעה בשמו הטוב לא תזכה בחסינות עובד ציבור ע"פ פקודת הנזיקין - פסקדין

1. התובע, שהינו עו"ד, ייצג זוכה בשם ליאון מיורקס בתיק הוצל"פ שהתנהל נגד עיריית חיפה ביום 8.8.05 הודיעה החייבת, עיריית חיפה, במכתב לב"כ הזוכה ולתיק ההוצל"פ, כי, על פי פסק הדין, היא לא חוייבה לשלם לזוכה תנ"ל 1 , ועל כך לא זכאי הנ"ל לסכום הנתבע. לאור הודעה זו ניתנה החלטת ראש ההוצל"פ, ביום 14.8.05 : " לתגובת ב"כ הזוכה, בתוך 20 יום". ב"כ הזוכה, היינו, התובע שבפניי, קיבל את מכתב העירייה מיום 8.8.05 , והגיב במכתב לעירייה מיום 10.8.05 , ובו הודיע לה כי נעשתה המחאת זכויות בכתב מאילנה מיורקס לליאון מיורקס. ב"כ הזוכה לא קיבל לטענתו את החלטת ר' ההוצל"פ המורה לו להגיש תגובה בתוך 20 יום, ועל כן לא הגיש תגובה לתיק ההוצל"פ.

2. ביום 14.9.05 פנתה העירייה שנית בבקשה לראש ההוצל"פ, ובה ביקשה לעכב את ביצוע הפעולות בתיק ףהוצל"פ, וליתן הוראות לחב' הביטוח מגדלי , הואיל והוטלו עיקולי צד ג' רבים אצל חב' מגדל, על כספים המגיעים ממגדל לאילנה מיורקס. ראש ההוצל"פ נתן החלטה, ביום 14.9.05 : "יש להעביר את רשימת המעקלים על כספי הזוכה בתוך 20 יום". 1 החיוב בפסק הדין חיה לטובת אילנה מיורקס. זו המחתה את החוב לגיסה, ליאון מיורקס, אולם דבר ההמחאה לא היה ידוע לעירייה, בשלב הזה. 2 מגדל היתה המבטחת של העירייה באותה עת, והיא זו שניהלה את ההגנה בתיק ביהמ"ש, וזו שהיתה אמורה לשלם את סכום פסק הדין. חב' מגדל אכן העבירה לתיק החוצל"פ את רשימת המעקלים על כספים המגיעים לאילנה מיררקס.

3.  ביום 10.10.0 ניתנה החלטת ראש ההוצל"פ ובה הורה לב"כ הזוכה להגיב להודעתה של חב' מגדל בתוך 20 יום, וזאת "בשים לב לרשימת המעקלים, ולמועד שבו נחתם הסכם המחאת הזכויות". ב"כ הזוכה לא קיבל לטענתו גס את ההחלטה הזאת של ר' החוצל"פ, ועל כן לא הגיש תגובה.

4. ב"כ הזוכה (התובע שבפניי) מדגיש כי, מכל מקום, בשום שלב לא ניתנה החלטה של ראש ההוצל"פ לעכב את ההליכים בתיק .

5. ביום 6.10.05 ראש ההוצל"פ אף אישר נקיטת הליכים מבצעיים, לרבות עיקול מיטלטלין. ביום 9.11.05 הגיעו שליחי לשכת ההוצל"פ למשרדי העירייה, לצורך עיקול מיטלטלין. הופעת המעקלים במשרדי ראש העירייה לוותה בפרסומים בעיתונות הכתובה, אס כי ב"כ , הזוכה (התובע בפניי) טוען שאיך לו יד ורגל בכך. יום למחרת ביצוע העיקול, ב- 10.11.05 שילמה העירייה את החוב.

6.  ביום 20.11.05 שיגרה עו"ד ברזילי, סגנית בכירה ליועהמ"ש של העירייה, מכתב תלונה על התובע, ללשכת עורכי הדין. במכתבה כתבה בין היתר כי התובע (ב"כ הזוכה בתיק ההוצל"פ), התעלם מהחלטת הרשם, לא הגיב כנדרש ממנו, ובחוסר תום לב שיגר מעקלים לעיריית חיפה, כדי לגבות שלא כדין כספים עבור מרשו, תוך העדפתו על פני נושים אחרים. עוד נכתב כי התובע פעל נגד העירייה, על אף שידע כי כספי פסק הדין מוחזקים בידי המבטחת, חב' מגדל, וכי טרם הוכרעה זכותו של מרשו לקבל כספים אלה. עוד נכתב כי, על פי הוראת התובע, הופיעו מעקלים בלשכת ראש העיר, כשביקורם מסוקר ע"י עיתונאים,

וכל זאת על מכת לגרום "לחץ" על העירייה לשלם למרשו כספים, שעוקלו זה מכבר לטובת אחרים. לבסוף נטען במכתב כי התובע התנהג באופן שאינו הולם את המקצוע ותוך הפרה של כללי האתיקה.

7. ביום 5.12.05 פרסמה העירייה "הודעה לעיתונות", שבה היא מבהירה כי הגישה ללשכת עוח''ד תלונה חריפה נגד התובע, על התנהגות בלתי הולמת והפרת כללי האתיקה. בהודעה נאמר בין היתר, כי התובע שלח לעירייה בחוסר תום לב מעקלים, על מנת לגבות שלא כדין כספים עבור מרשו. כן נאמר כי היה ידוע לתובע, בעת משלוח אזהרת ההוצל"פ, כי חברת מגדל מנועה מלשלם את הכספים. יצוין כי זו היתה הודעה לעיתונות, אך בשל התערבות התובע ובא כוחו, נמנעו העיתונים מלפרסם את הפרשה.

8. אולם, ביום 6.12.05 הופצה הידיעה הנ"ל באתר האינטרנט של העירייה, וגם שם חוזרות אותן טענות, על כך שהתובע שלח לעירייה בחוסר תום לב מעקלים, על מנת לגבות שלא כדין כספים עבור מרשו, ועל כך שהעירייה הגישה נגדו תלונה חריפה ללשכת עורכי הדין על התנהגות בלתי הולמת והפרת כללי האתיקה.

9. יצוין כי לשכת עורכי הדין דנה בתלונה שעו"ד ברזילי הגישה כנגד התובע, וההחלטה שנתקבלה היתה, שהתובע לא עבר עבירה על כללי האתיקה המקצועית.

10. בשל כל האמור לעיל, הגיש התובע תביעת לשון הרע נגד העירייה (הנתבעת 1), נגד עו"ד ברזילי (הנתבעת 2). לטענתו, היו כאן שלושה פרסומים של לשון הרע: מכתב התלונה ללשכת עורכי הדין; ההודעה לעיתונות { הפרסום באתר האינטרנט של העירייה.

11. הבקשה שבפניי עתה היא בקשת הנתבעות, לפי סעיף 7ג' לפקודת הנזיקין, לדחות את התביעה כנגד הנתבעת 2 (עו"ד ברזילי). נטען בבקשה ובתצהיר התומך בה, כי המעשים המיוחסים לנתבעת 2 נעשו תוך כדי ועקב מילוי תפקידה כמשנה ליועץ המשפטי של העירייה, וזאת לאחר שנגרם לעירייה נזק ציבורי כתוצאה מהופעת מעקלים במשרדי ראש העירייה, תוך פרסום הדבר בעיתונות המקומית והארצית. כמו כן, נטען כי בנסיבות העניו לא התקיים החריג לחסינות, כאמור בסעיף 7א'(א) לפקודת הנזיקין, שכן הנתבעת 2 פעלה בתום לב, בסבירות, ובזהירות, וללא כל מניע אישי או כוונה לפגוע בתובע.

12. כאמור, הנתבעת 2 הגישה תצהיר בתמיכה לבקשה. התובע לא ביקש לקיים דיון ולחקור אותה על תצהירה, וניתן אפוא ליתן החלטה בבקשה, על יסוד הבקשה והתגובות, ללא דיון במעמד הצדדים (ראה ת.א. (ת"א) 65485/07 מורד נ' המכון לרפואה משפטית, החלטת כב' השופטת ז' אגי, בפיסקה 18 להחלטה). בייחוד כך הוא הדבר, שעה שהחלטתי להלן תתבסס בעיקר על מה שנעדר מן התצהיר.

13. פסיקת בתי המשפט נחלקה בשאלה האם על ביהמ"ש לבדוק את בקשתה של הרשות במבחני המשפט המינהלי, דהיינו, סבירות ההחלטה, או שמא יש לבחון באופן עובדתי את המעשים המיוחסים לעובד הצבור. לא אכנס לכך, הואיל ולדעתי במקרה שבפניי התוצאה היא אותה תוצאה, בין לפי השקפה זו, בין לפי ההשקפה האחרת.

14. כאשר הרשות הציבורית או עובד הרשות הציבורית מגישים בקשה, לפי סעיף 7ג' לפק' הנזיקין, לקבוע כי מתקיימים תנאי החסינות לפי סעיף 7א' לפקודה, עליהם לטעון ולהראות, ראשית , כי המעשה כעשה "בעת מילוי תפקידו כעובד הרשות הציבורית", ושנית ,כי לא מתקיים אחד מן החריגים לחסינות.

לענין החריגים לחסינות נאמר בעניו ת.א. (רחובות) 1596/06 עו"ד פסטרנק נ' עודי אילנה 17298 , כי: (1) תק-של 2007 "שומה עלינו לבחון אם המעשה המתואר בכתב התביעה נעשה א. ביודעין. ב. מתוך כוונה לגרוס נזק; או בשווין נפש לאפשרות גרימת נזק".

15.  במקרה שבפניי, הנתבעת 2 טוענת באריכות, בבקשה ובתצהיר, על כך שעשתה את שעשתה תוך כדי מילוי תפקידה הציבורי כעובדת העירייה, שכן, לטענתה, העירייה היא שהורתה לה להגיש בשמה את התלונה נגד התובע ללשכת עורכי הדיו, וכד גם נכתב בתלונה עצמה. גם ביחס לפרסום באתר האינטרנט של העירייה טוענת הנתבעת 2 בתצהירה (סעי 39 ) כי הדבר נעשה בהתאם להוראות העירייה.